כשאנשים שומעים לראשונה את המילה "שורד", רבים מדמיינים קורבן. אדם שבור, אדם שמתלונן על מה שעשו לו, אדם שעדיין לכוד בכאב. זה בדיוק ההפך ממה ש־Babylon Survivor מייצג.
קורבן מביט לאחור. שורד מביט קדימה.
קורבן שואל: למה זה קרה לי? שורד שואל: מה זה הפך אותי להיות? שניהם עברו את אותה סערה. ההבדל אינו במה שקרה להם, אלא במה שעשו עם זה. קורבן נושא את הקושי כמו פצע. שורד נושא אותו כמו מדליה.
תקופות קשות יוצרות אנשים חזקים
יש אמרה ידועה: תקופות קשות יוצרות אנשים חזקים, אנשים חזקים יוצרים תקופות טובות, תקופות טובות יוצרות אנשים חלשים, ואנשים חלשים יוצרים תקופות קשות. לא משנה מה דעתכם על המעגל כולו, השורה הראשונה נכונה לכל אחד מאיתנו. נוחות מעולם לא לימדה איש אומץ. סבלנות, אמונה, אומץ וטוב לב אינם נולדים בימים קלים. הם מתעצבים בימים הקשים.
התכונות שתמיד התפללנו לזכות בהן
חשבו על התכונות שתמיד רציתם שיהיו לכם. כוח. קור רוח תחת לחץ. היכולת לסלוח. אמונה כשהכול נראה חסר היגיון. ועכשיו, הביטו בכנות במקום שבו רכשתם אותן באמת. כמעט תמיד, הן הגיעו דווקא מהרגעים שבחיים לא הייתם בוחרים בהם. המאבק לא לקח מכם. הוא העניק לכם את מה שיכולתם רק להתפלל לו.
הכול לטובה
למסורת היהודית יש ביטוי קצר לכך: גם זו לטובה. אין פירוש הדבר שכאב הוא דבר נעים. פירוש הדבר ששום דבר שאנחנו עוברים אינו לשווא. עמנו יצא ממצרים, שרד את בבל, את רומא, את האינקוויזיציה ועוד הרבה מעבר לכך, ובכל פעם יצא עם זהות עמוקה יותר, לא חלשה יותר. זה לא סיפורם של קורבנות. זה סיפורם של שורדים.
זכות, לא תווית
להיות Babylon Survivor פירושו להיות אסירי תודה על כל קושי, כי כל אחד מהם בנה אתכם. זו זכות, לא תלונה. פירוש הדבר שלא רק צלחתם את המערכת; צמחתם בזכותה, ואתם הופכים גדולים מהמציאות שניסתה לשבור אתכם.
אז כשאתם לובשים את הלוגו, אתם לא אומרים "תראו מה קרה לי". אתם אומרים "תראו למה הפכתי".