מדוע אנו יוצאים מבתינו בסוכות: המקדש, הפחד והבית שבאמת חשוב

הביטו בבתים שסביבכם. דלתות פלדה. סורגים על החלונות. מצלמות אבטחה בכל פינה. מערכות אזעקה, שערים ואינטרקום. אנחנו קוראים לדברים האלה "בית", אבל אם נהיה כנים, הם נורת אזהרה. הם אומרים לנו שאנחנו חיים בפחד.

ובגלל הפחד הזה, החלום הגדול ביותר של כמעט כל אדם על פני האדמה הוא לקנות או לבנות לעצמו בית. לא רק בשביל הנוחות. בשביל הביטחון. הבית מרגיש כמו הגנה מפני עולם שאנחנו לא סומכים עליו.

פעם בשנה התורה מבקשת מעם ישראל לעשות משהו שנשמע מטורף: לעזוב את הבית. לצאת החוצה. לגור במשך שבעה ימים בסוכה שגגה עשוי ענפים, ושאפשר לראות דרכו את הכוכבים. זהו חג הסוכות, וייתכן שזהו המסר החשוב ביותר לכל מי ששרד את בבל.

הסוכה: הצהרה של אמון

"בסוכות תשבו שבעת ימים... למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כ"ג, מ"ב–מ"ג). חז"ל מסבירים שבסוכות אנחנו "יוצאים מדירת קבע ויושבים בדירת עראי" (סוכה ב ע"א).

למה? כי הסוכה היא הצהרה: אנחנו לא חיים בזכות קירות בטון. אנחנו חיים בזכות ההשגחה האלוהית. במשך ארבעים שנה במדבר לא היו לבני ישראל בתים כלל. ענני הכבוד הגנו עליהם, המן ירד להם מן השמיים, ולא חסר להם דבר.

ארמון יכול ליפול ברגע אחד

אנשים יכולים לבנות כל ארמון שירצו כדי להרגיש בטוחים. אבל עם ישראל יודע שמעל כל חומה יש יד. כשקורח מרד במדבר, "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם" (במדבר ט"ז, ל"ב). האדמה עצמה יכולה להיפער מתחת לבית החזק ביותר. אם אלוהים יחליט שהגיע הזמן לקחת בחזרה את המפתחות, שום דלת פלדה לא תוכל לעצור אותו.

דוד המלך אמר זאת בשורה אחת: "אם ה' לא יבנה בית, שווא עמלו בוניו בו" (תהילים קכ"ז, א').

חשבו מה קורה כשבית לבנים נהרס בסופה, ברעידת אדמה או במלחמה. למי שגר בו, זה יכול להרגיש כמו סוף העולם. גם אם יש ביטוח, הלב נשבר. עכשיו חשבו על סוכה. אם סופה מפילה אותה, איש לא בוכה. בתוך דקות ספורות היא עומדת שוב. זהו סוד "סוכת דוד הנופלת" (עמוס ט', י"א): מה שנבנה על אמונה תמיד יכול לקום מחדש.

למה עדיין אין לנו בית: בית האל קודם לכול

למי ששרד את בבל, שגר בשכירות, עובד קשה ועדיין לא יכול לקנות בית, וגם מאמין באלוהים, האבסורד הזה צורב במיוחד. אבל יש לכך תשובה עמוקה במחשבת ישראל.

המדרש מלמד שתכלית הבריאה היא שאלוהים התאווה ל"דירה בתחתונים" (מדרש תנחומא, נשא ט"ז): בית לשכינה כאן, בעולם הגשמי שלנו. בית המקדש בירושלים היה הבית הזה. היום הוא אינו עומד על תילו.

אז שאלו את עצמכם בכנות: אם עדיין אין לאלוהים בית כאן, מי אנחנו שנקבל בית לפניו? הכמיהה שלנו לבית היא בעצם השתקפות של כמיהה גדולה יותר: לבית המקדש, הבית האחד שבו נפגשים השמיים והארץ. כשאותו בית ייבנה מחדש, כל בית אחר ימצא את מקומו.

המסיבה הגדולה ביותר בהיסטוריה התקיימה בבית המקדש

ישראלים רבים אוהבים פסטיבלי טבע: התכנסויות ארוכות, לפעמים עד שבוע, עם מוזיקה, ריקודים, אוהלים פשוטים וקהילה ענקית תחת כיפת השמיים. כמעט כל מי שהיה באחד מהם חוזר הביתה עם אותה שאלה: למה החיים לא יכולים להיראות ככה? למה סיבכנו הכול, כשאנחנו הכי מאושרים עם הדברים הפשוטים ביותר: טבע, מוזיקה ואנשים?

התשובה היא שהתחושה הזאת עתיקה מאוד. בחג הסוכות בבית המקדש חגגו בני ישראל את שמחת בית השואבה. כל הלילה נשמעה מוזיקה, דלקו לפידים, חכמים רקדו והמוני אנשים שרו. התלמוד אומר: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו" (סוכה נ"א ע"א). חגיגת הנשמה המקורית לא הייתה במדבר. היא הייתה בחצר בית המקדש.

סוכות הוא חג לכל העמים

הנה דבר שרבים אינם יודעים. הנביא זכריה אומר שבעתיד כל עמי העולם "יעלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צבאות ולחוג את חג הסוכות" (זכריה י"ד, ט"ז). סוכות הוא החג של העולם כולו.

סיני לאנושות כולה

כשבני ישראל עמדו בהר סיני, הם חוו חוויה ששום עם לא חווה מעולם. התלמוד מלמד שבכל פעם שאלוהים אמר מילה, נשמותיהם פרחו מהם, והם שבו לחיים בטל תחיית המתים (שבת פ"ח ע"ב). במובן מסוים, זו הייתה חוויה קולקטיבית של סף מוות: מיליוני אנשים בבת אחת, רואים אמת אחת, בלב אחד.

אנחנו מאמינים שרגע כזה עומד להגיע לאנושות כולה. הנביא מבטיח: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד" (צפניה ג', ט'). כשכולם ידברו שפה אחת ויכירו אמת אחת, לא יהיו עוד מלחמות. "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב', ד'). האנושות תהפוך לקהילה ענקית אחת, שלא תפסיק להתפעל מהאהבה ומהאחדות של המציאות החדשה.

כשקללת האדמה תוסר

אחרי החטא הראשון אמר אלוהים לאדם: "ארורה האדמה בעבורך; בעצבון תאכלנה" (בראשית ג', י"ז). מאז, האדם והאדמה נאבקים זה בזה. אנחנו בונים חומות נגד הטבע, והטבע הורס את החומות שלנו.

בימי הגאולה תוסר הקללה הזאת. בעולם כזה, מי יצטרך וילת פאר, או אפילו דירה? הטבע הפראי שאלוהים ברא יספיק לנו, בדיוק כמו שהיה בגן עדן. בלי דלתות פלדה, בלי סורגים, בלי מצלמות. רק שמיים פתוחים, כמו גגה של סוכה.

האלף השביעי: שנת השמיטה הגדולה

התלמוד מלמד שהעולם מתקיים ששת אלפים שנה, והאלף השביעי דומה לשבת הגדולה (סנהדרין צ"ז ע"א). כשם שהאדמה שובתת בכל שנה שביעית בשנת השמיטה, כך העולם כולו ישבות באלף השביעי: השמיטה הארוכה מכולן, גן עדן עלי אדמות.

זו המטרה האמיתית של חברת Unplug. לא רק להניח את הטלפונים, אלא להכין את האנושות לכניסה לאלף השביעי: להתנתק מהפחד, מהבטון ומהמרוץ, ולזכור שהבית היחיד שבאמת חשוב הוא בית המקדש, שבו כולנו נבוא לחגוג את החיים האמיתיים.

איך לחיות את זה כבר עכשיו

• בנו סוכה השנה, או בקרו באחת. שבו בתוכה והביטו למעלה, אל השמיים מבעד לענפים.
• שימו לב לפחד שלכם. כל מנעול וכל מצלמה הם תזכורת לשאול: מהו מקור הביטחון האמיתי שלי?
• חגגו בפשטות. טבע, מוזיקה וקהילה אינם חופשה מהחיים. הם טעימה מהחיים שעוד יבואו.
• התפללו למען בית המקדש. לא משנה מה הרקע שלכם, תוכלו לקוות לבית תפילה לכל העמים (ישעיהו נ"ו, ז').

לבשו את החזון עם כובע הסנאפבק של בית המקדש השלישי, כובע קודש הקודשים או הקפוצ'ון של חברת Unplug. בשנה הבאה בירושלים, בבית האלוהים.

קראו את הסיפור שמאחורי השם